גז"ד למורשע בעבירה של הסעה שלא כדין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, בכך שביום 21/5/04 במחלף קאסם לכיוון אורנית, הסיע הנאשם ברכבו תושב פלשתינאי שלא היו בידיו אישורי כניסה ושהייה בישראל, כנדרש בחוק.

כתב האישום בעניינו של הנאשם הוגש בחודש יולי 2005 וההליכים בו נסתיימו לאחרונה, כאמור, לאחר הודאתו של הנאשם באשמה.

בטרם נשמעו הטיעונים לעונש נתבקש בעניינו של הנאשם תסקיר מאת שירות המבחן על מנת שבפני בית המשפט תהיה תמונה מלאה.

עתירת התביעה היתה כי בית המשפט יגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות וכן יגזור על הנאשם עונש של מאסר על תנאי ויפסול אותו מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה בפועל ועל תנאי.

את עתירתה נימקה התביעה בכך שהלכות הפסיקה באשר לענישת המעסיקים, המלינים והמסיעים של השוהים הבלתי חוקיים הן ברורות ומחייבות ענישה מרתיעה, אלא שבנסיבות מקרה זה, ניתן, לטעמה, להסתפק בעונש שירוצה, כאמור, בדרך של עבודות שירות.

ב"כ הנאשם ביקשה לקבל את המלצת שירות המבחן, כפי שתפורט לעיל.

הנאשם הינו יליד שנת 1960, נשוי ואב לארבעה ילדים. מרבית השנים עבד בתחום התקשורת ומערכות מיגון, למעט בשנים 2002 - 2005, בהן היה מחוסר עבודה בתחום זה ועל כן נאלץ לעבוד כנהג מונית. במהלך עבודתו כנהג מונית ביצע את העבירה, עליה  הוא נותן את הדין כעת.

הנאשם חי חיים נורמטיביים, שירת שירות מלא בצה"ל ואף מילא חובתו בשירות מילואים  ועל כך הוגשה המלצת מפקדו ביחידת המילואים.

זוהי הסתבכותו הראשונה ואין לו כל עבר פלילי.

הנאשם נטל אחריות על מעשיו והודה באשמה. הוא מבין את חומרת מעשיו ואת שיקול הדעת המוטעה שהפעיל בעת ביצוע העבירה. לטעמו, וכפי שהביע חרטה אף בדבריו האחרונים מעשה כזה לא יחזור כיוון שממילא, אין בדעתו לחזור עוד ולשמש כנהג מונית.

הנאשם הביע בדברו האחרון את  חששו כי אם יורשע, יפוטר מעבודתו אותה השיג במאמץ רב וזאת לאור אופי העבודה וסוג הגורמים העובדים עם החברה בה הוא מועסק.

כעולה מתסקיר שירות המבחן, הסתבכותו של הנאשם בפרשה זו גרמה לו למשבר הן מבחינה אישית והן מבחינה משפחתית.

שירות המבחן התרשם מאדם נורמטיבי, אשר ביצוע העבירה אינו אופייני לו ואשר הפנים היטב את משמעות מעשיו ומביע עליהם חרטה עמוקה.

שירות המבחן ממליץ שלא להרשיע את הנאשם שכן משמעות הרשעתו היא פגיעה בהעסקתו במקום העבודה הנוכחי שלו ולפיכך פגיעה משמעותית בעתידו ובשיקומו ועל כן חלף ההרשעה, ממליץ שירות המבחן על צו של"צ בהיקף של 200 שעות.

הסוגיה באשר להרשעתו או אי הרשעתו של נאשם נדונה לא אחת בפני בתי המשפט. ב- ע.פ. 2083/96 כתב נ. מ"י, פ"ד נ"ב(3) 337 נקבע כך:

"הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים:

ראשית על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם;

ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל."

עוד נקבע בהלכה זו כי אל מול השיקולים אשר נשקלים על ידי שירות המבחן בבואו להמליץ על אי הרשעתו של הנאשם הרי: